בית ספר ריקודים סלוניים , ריקודים סלונים - קסם - דף הבית

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל טענת התיישנות של נישום בעניין השגה שנשלחה על ידו לפקיד השומה אולם הטיפול בה בפועל החל באיחור עקב עיצומים שננקטו במשרדי מס הכנסה.

תחילתו של המקרה הוא ביום 12.9.02, אז שלחו הנישומים ערעור לפקיד השומה בגין סירובו להתיר ניכויי הוצאות שנתבעו על ידם. סביר להניח שהעניין לא היה מגיע לפתחו של ביהמ"ש, אלמלא 3 ימים קודם לכן, ב-9.9.02 החלו לנקוט עובדי מס הכנסה בעיצומים, אשר במסגרתם לא נתקבל דואר במשרדי פקיד השומה. עיצומים אלה נמשכו כחודשיים וחצי, והסתיימו רק ביום ה-19.11.02. משום כך, רק אז התקבלה השגת הנישומים במשרדי פקיד השומה.

5 ימים אח"כ, ב-24.11.02, כאשר הגיע התיק לטיפולו של רכז החוליה הממונה, הוזן במחשב תאריך קבלת ההשגה כתאריך בו נשלחה ההשגה בפועל, משמע, 13.9.02 . כך גם צויין בתוכן ההודעה שנשלחה על כך לנישומים.

ככל הנראה, עקב חוסר תשומת לב מצד פקיד השומה, הדיון בעניין נדחה עד ליום ה-17.9.03, עת חלפה יותר משנה מיום הגשת הבקשה. כידוע, ס´ 152(ג) לפקודת מס הכנסה קובע כי אם בתוך שנה מיום הגשת הבקשה לא הושג הסכם, רואים את ההשגה כאילו התקבלה.

הנישומים טענו כי בהתאם להוראה זו ולאור התאריך שנקבע לדיון בהשגה, פקעה סמכותו של פקיד השומה וההשגה נחשבת כאילו נתקבלה. פקיד השומה, לעומת זאת, טען כי בדיון בהשגה, לא הועלתה כלל טענת ה"התישנות" ע"י הנישומים, אלא, רק כמה ימים אח"כ, ובכל מקרה, לא יתכן לתת לחברה שהורשעה בפלילים להתחמק מתשלום מס בגין טענת התיישנות.

לאור התפתחות העניינים, ב-24.9.03 הוציא פקיד השומה צו מעודכן לנישומים. אולם, מאחר ולפי הרישומים שהוזנו במחשבי רשות המיסים, חלפה כבר יותר משנה, ועל מנת שהמערכת תאפשר את קליטת הצו, מצאה לנכון נציגת פקיד השומה לשנות במחשב את תאריך קליטת ההשגה, לתאריך בו הוא התקבל בפועל במשרדי פקיד השומה, משמע, 19.11.02.

לעניין זה טענו הנישומים, כי ס´ 238(א) לפקודת מס הכנסה קובע חזקה בעניין שליחת דואר רשום, ולפיה, הודעה שנשלחה באמצעות דואר רשום, יראוה כהודעה שהומצאה ביום שישי לאחר יום המשלוח .

כבר בתחילה דבריו, ציין ביהמ"ש באופן עקרוני, כי, נישום יכול להגיש את השגתו בכל אחד ממשרדי פקיד השומה, וחזקה על רשויות המס שימצאו דרך נאותה לבצע העברה פנימית של ההשגה לפקיד הרלוונטי. משכך, יוכל הנישום לספור את תקופת ההתיישנות מהיום בו הוגשה הבקשה.

בדיון לגופו של עניין, דחה ביהמ"ש את טענות פקיד השומה, וקיבל את ערעור הנישום.

נקבע, כי אע"פ שהחזקה לעניין דואר רשום עוסקת בדואר הנשלח לנישומים, ולמעשה, באה להקל על רשויות המס, הרי שעל בסיס עיקרון ההדדיות יש ליישמה גם כאשר מדובר על דואר כאמור, אשר נשלח מהנישום לפקיד השומה.

עוד קבע ביהמ"ש, כי עצם העובדה שהחוק שותק בכל הנוגע להבאתם במניין של ימי שביתה והשבתה לצורך ספירת ימי התיישנות (לעומת מועדים אחרים אשר לגביהם ישנו הסדר בחוק), מלמדת כי אין שום סיבה מדוע שלא לכלול תקופות אלה בתקופת ההתיישנות.

בהמשך, סקר בימ"ש את מכלול ההוראות העוסקות בהארכת מועדים, ומצא כי כולן פונות אך ורק לנישום. עובדה זו הובילה אותו למסקנה כי אין הוראה מקבילה המאפשרת לרשויות המס להאריך את מועד תקופת ההתיישנות, וזאת משום שהרציונל העומד בבסיס הוראות אלה הן זכויות הפרט, מתוך מטרה שיוכל הנישום לדעת עד מתי עליו להמתין להחלטה בעניינו, על מנת שיוכל לתכנן את צעדיו לגבי הכספים העומדים ברשותו.

תוצאתו של דיון זה היא כי תקופת שביתה/השבתה של רשויות המס נחשבת לספירת ימי ההתיישנות ומשכך, במקרה דנן, תמה תקופת ההתיישנות לעניין השגת הנישומים ופקיד השומה לא היה מוסמך עוד לדון בהשגה במועד שבו נערך הדיון, וגם לא להוציא לחברה שומות בצו, שכן יש לראות את השגת הנישומים כאילו התקבלה.

(עמ"ה (חי´) 526/04 עדן ש.א חברה בע"מ נ´ פקיד שומה חדרה )
 
 
 

רמת גן : רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל':        03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה : שדרות המגינים 58
טל':        04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il

אם בבעלותכם דירה בבית משותף, אותה קיבלתם בירושה/ במתנה או רכשתם ממי שהתגורר בה שנים רבות לפני כן, כדאי שתבדקו היטב כיצד רשומות הזכויות בכל אחת מדירות הבית וחשוב מכך, במבנים הנוספים המצויים ברכוש המשותף, כגון חנויות בקומת הקרקע, מחסנים, מרתפים וכד'.

יתכן ויתברר לכם להפתעתכם, כי במשך שנים רבות נעשה בחלקים מסוימים בבית המשותף שימוש בניגוד לחוק ויותר מכך, מבלי שניתנה לכך הסכמתכם ומבלי ששולמו לכם דמי שימוש ראויים, כפי שקרה לדיירים בבית משותף ברחוב מלכי ישראל בירושלים.

ביום 29.11.04 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי כבוד השופט שפירא בו חוייבו שני דיירים שפלשו לרכוש המשותף בבניין, לשלם לשני בעלי זכויות אחרים ברכוש המשותף, 415,000 ש"ח - עבור דמי שימוש ברכוש המשותף במשך 16 שנים.

מדובר בשני דיירים, אשר השתלטו על שטחים משותפים בבניין ובנו עליהם יחידות נוספות- אותן השכירו לאחרים.
בין היתר, רוקנו הפולשים חלק מהחלל מתחת לריצפת קומת הקרקע מהמילוי שהיה בו והפכו אותו ליחידה ששימשה בעבר למסעדה ואחר כך לחנות צעצועים. בנוסף, בנו מדרגות ששימשו את החנויות שבבעלותם ואף השתלטו על חדרון שהיה בנוי במעבר חדר המדרגות והפכו אותו לחדר שירותים.

הבניה וההשכרה נעשו ללא הסכמת חלק מהבעלים של הדירות בבניין ובלא שקיבלו היתר בניה כדין.
התובעים עתרו למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם בנכס, החזרת המצב לקדמותו, וסילוק ידם של הנתבעים מהרכוש המשותף אליו פלשו וביקשו לפסוק להם דמי שכירות ראויים מתוך הכספים שגובים הפולשים מהדיירים ששכרו את המקום.

השופט שפירא אומנם דחה את הבקשה להחזיר את המצב לקדמותו, וקבע כי צעד זה יגרום לנזקים כלכליים ויפגע גם בשוכרים התמימים, אך חייב את הפולשים לשלם לדיירים 415,000 ש"ח בגין דמי שימוש בחלקם ברכוש המשותף.
יתכן, ומקרה דומה מתרחש ממש מתחת לאפכם בתוך חצרותיכם, כדאי שתבצעו בדיקה יסודית באמצעות איש מקצוע מיומן, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, מגדל ב.ס.ר. 1,          טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".

אחת לכמה שבועות אנו שומעים בתקשורת על אדם שלא הורשה להיכנס למועדון מכיוון שלא עבר "סלקציה" בכניסה, או על אדם שנקלע לאירוע של אפליה כשביקש לנסוע בתחבורה הציבורית. מהי הפליה במוצרים, בשירותים ובמקומות ציבוריים? מתי היא אסורה ומתי היא מותרת, ומהם הפיצויים שניתן לתבוע בגינה?

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים קובע איסור הפליה בהספקת מוצר או שירות ציבורי, וכן במתן כניסה או שירות במקום הציבורי.

מהי מהות ההפליה האסורה?

החוק אוסר על הפליה בשל הנושאים הבאים: גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, הורות, מעמד אישי (היות אדם רווק/נשוי/גרוש/אלמן).

האם איסור ההפליה חל אך ורק על הנושאים המנויים לעיל, או שמא הוא עשוי לחול גם על עניינים נוספים? לשאלה זו אין תשובה חד-משמעית, שכן הפסיקה בנושא אינה אחידה ואף שופטי בית המשפט המחוזי חלוקים בדעתם בסוגיה. כך, בעוד שפסיקה אחת קבעה כי מדובר ב"רשימה סגורה", הרי שפסיקה אחרת קבעה, למשל, כי גם הפליה על רקע מקום מגורים היא הפליה פסולה שהחוק בא להגן מפניה.

על מה חל איסור ההפליה?

איסור ההפליה חל על שירותים ומקומות המיועדים לשימוש הציבור:

• שירותים המיועדים לשימוש הציבור: חינוך, תרבות, בידור, תיירות, תקשורת, אנרגיה, פיננסים (בנקאות, אשראי, ביטוח), תחבורה (אוטובוס, רכבת, תובלה אווירית, אוניה, הסעה, השכרת רכב).
• כל מקום המיועד לשימוש הציבור. לדוג': אתר תיירות, מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם/מתקן ספורט, בריכת שחיה, חנות/קניון, מוסך, מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית.

האיסור חל גם על פרסום מודעה שיש בה הפליה אסורה כאמור.

יחד עם זאת, ישנם מצבים שאותם לא רואים כהפליה פסולה. למשל: כשהדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר/השירות/המקום הציבורי; הפרדה מוצדקת בין גברים לנשים בנסיבות מסוימות; כשהדבר נעשה ע"י ארגון/מועדון, שאינו למטרת רווח, לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים.

על מי חל איסור ההפליה?

איסור ההפליה חל על כל מי שעיסוקו בהספקת המוצרים והשירותים הציבוריים שלעיל או בהפעלת המקומות הציבוריים שלעיל (למשל: בעלים/מחזיק/מנהל של עסק, והאחראי בפועל על הספקת המוצר/השירות הציבורי או על ההפעלה/הכניסה אל המקום הציבורי). אין חשיבות לשאלה האם העיסוק נעשה למטרת רווח או האם נגבה תשלום.

מהו הפיצוי בגין הפליה?

בגין מעשה או מחדל המנוגדים להוראות החוק, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בפיצוי של עד 50,000 ש"ח וזאת אף אם לתובע כלל לא נגרם נזק. מעבר על הוראות החוק הוא גם עבירה פלילית, שעשויה, בין היתר, להגיע לקנס של למעלה מ-130,000 ש"ח ולהפסקת העיסוק בעסק.

חוק יחסי ממון, שעבר בשנת 1973, קובע כי ניתן לקיים איזון משאבים רק כאשר פקע, מסיבה כלשהי, תוקפם של נישואים בין בני זוג. חלוקת הרכוש אצל זוגות אשר נישאו קודם לחקיקת חוק יחסי ממון, נקבעת על פי "חזקת השיתוף". זוגות כאלה יוכלו לדרוש איזון משאבים בכל שלב של הנישואים, ללא קשר עם פקיעתם וללא צורך בסיבה כלשהי לביצוע איזון משאבים.

הסדר איזון משאבים מול הסכם ממון
הסכם איזון משאבים הוא דרכו של החוק להגן על בני זוג בעת פירוק הזוגיות, במקרים בהם לא הוקם ונחתם על ידם הסכם ממון בתחילת דרכם כזוג. משום כך, במקרים בהם קיים הסכם ממון אשר נחתם בהסכמת הצדדים קודם לנישואיהם וכאשר הסכם זה חתום ומאושר על ידי נוטריון או בית הדין הרבני או בית הדין לענייני משפחה, בני הזוג ינהגו על פיו בעת חלוקת הרכוש.

הסדר איזון משאבים מול הסכם גירושין
במידה ובני זוג מצליחים להגיע להסכם ביניהם אודות חלוקת הרכוש והוא מאפשר להם לנסח הסכם גירושין, על ידי שימוש בעורכי דין או בכוחות עצמם, הסכם אשר יכלול את חלוקת הרכוש ונושאים אחרים, הרי הסכם זה מבטל למעשה את הצורך בקיום הסדר איזון משאבים. ההסכם צריך להיות מאושר על ידי בית הדין הרבני או בית הדין לענייני משפחה. בעת חלוקת הרכוש המשותף או כל רכוש אחר, בני הזוג ינהגו על פי ההסכם שניסחו.

גורלו של רכוש אשר נרשם על שם אחד מבני הזוג
על פי הסדר איזון משאבים, גם נכס או כל רכוש אחר הרשום על שם אחד מבני הזוג, מחולק בין בני הזוג. אם אחד מבני הזוג רשם את הנכס על שמו בתוך תקופת הנישואים או תקופת הזוגיות (התקופה בה הם מוגדרים "ידועים בציבור"), מתייחסים אל הנכס כאל כל נכס אחר אשר נרכש ונרשם על שם שני בני הזוג ובעת איזון משאבים מחלקים אותו באופן שווה בין בני הזוג.

גורלו של רכוש אשר הביא עמו בן הזוג אל הנישואים
ומה הוא גורלו של הרכוש אשר הביא עמו אחד מבני הזוג אל הזוגיות, רכוש אשר היה בחזקתו וברשותו בטרם הכיר/ה את בן זוגו/ה? על פי רוב, נכסים אשר היו שייכים לבן זוג לפני הזוגיות, ימשיכו להיות מוגדרים כנכסים השייכים לו ואין עליהם חובת חלוקה בעת קיום איזון משאבים.

עם זאת, שאלה זו היא קשה וסבוכה לפתרון. במקרים רבים, למשל, משתמשים בני הזוג במשאביהם הכספיים המשותפים לצורך השבחת הנכס במהלך תקופת הזוגיות. עניין זה הופך את  הנכס לכאורה, לנכס שיש לשני בני הזוג  אינטרס משותף בו. במקרים כאלה יש לבחון את אפשרות שיתוף הנכס המושבח בעת קיום איזון משאבים לצורך חלוקת הרכוש.

כמובן, שהאמור לעיל אודות נכסים אשר השתייכו לאחד מבני הזוג קודם לזוגיות, תקף אך ורק במצבים בהם לא קיים הסכם ממון, שיבהיר את ההתייחסות המשפטית אל הנכס בעת הבקשה לפירוק הזוגיות.

הליכי פשיטת רגל

בקשת פשיטת רגל

בקשת פשיטת רגל יכולה להיות מוגשת על ידי החייב עצמו או נושה של החייב. הבקשה מוגשת על יסוד מעשה פשיטת רגל שביצע החייב, המהווה למעשה את העילה לבקשה.

סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם 1980 (להלן: "הפקודה"), מפרט מהם מעשי פשיטת הרגל, שעל יסודם אפשר לנקוט בהליכי פשיטת רגל נגד חייב ואלה הם:

1.             החייב נתן נכס מנכסיו מתנת מרמה או העבירו העברת מרמה;

2.             החייב העביר או שעבד נכס מנכסיו העברה או שעבוד, שאילו נעשו כשהוא מוכרז פושט רגל היו בטלים משום העדפת מרמה;

3.              בכוונה להתחמק מנושיו או לדחותם עשה אחת מהפעולות הבאות:

3.1.              יצא את הארץ או בהיותו בחוץ לארץ נשאר שם;

3.2.              עזב את בית מגוריו או מקום עסקיו או התחמק ממקום אחר שבו מצוי נושה;

3.3.              התבודד כדי שנושיו לא יוכלו להתקשר עמו.

4.              עיקול נכס מנכסי החייב ומכירתו במסגרת ההוצאה לפועל;

5.              הודעת החייב על הפסקת תשלום החוב;

6.              בקשת החייב להכריזו כפושט רגל ואי הענות להתראת פשיטת רגל.

נושה יכול להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב רק בהתקיים התנאים האמורים בסעיף 7 לפקודה ואלה הם:

1.              גובה החוב שחב החייב לנושה לא יפחת מסך של 65,885 ש"ח;  

2.              החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע;

3.              מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה;

4.                קיימת זיקת מגורים או זיקה עסקית בין החייב למדינת ישראל.

חייב זכאי להגיש בקשת פשיטת רגל בהתקיים התנאים האמורים בסעיף 17 לפקודה:

1.        חובותיו לא יהיו פחותים מסך של 13,177 ₪;

2.        יצרף לבקשתו דין וחשבון מאומת בתצהיר בדבר נכסיו והכנסותיו, נכסיהם והכנסותיהם של בן או בת זוגו וילדיו הגרים עמו;

3.        יצרף לבקשתו כתב ויתור על סודיות לטובת הכונס הרשמי.

עותק מבקשת פשיטת הרגל מוגש לכונס הרשמי יחד עם אישור על תשלום פיקדון, ולאחר בחינת הבקשה ודרישת פרטים נוספים במידת הצורך, מגבש הכונס הרשמי את עמדתו בבקשה וזו מוגשת לבית המשפט המחוזי.

צו כינוס

לאחר עיון בבקשת פשיטת הרגל שהגיש חייב ובתגובת הכונס הרשמי לבקשה, מוסמך בית המשפט לתת צו לכינוס נכסי החייב. צו הכינוס מעביר את נכסי החייב לפיקוח הכונס הרשמי, עד שיתברר אם החייב יגיע לפשרה או הסדר עם נושיו או יוכרז כפושט רגל.

במקרים בהם מוגשת הבקשה על ידי נושה יקיים בית המשפט דיון בבקשה במעמד הנושה, החייב והכונס הרשמי, בטרם יחליט אם יינתן באותו מקרה צו כינוס.

במידה ובית המשפט החליט ליתן צו כינוס, עליו לקבוע בהחלטתו מועד לדיון בבקשת פשיטת הרגל, שיתקיים בתום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. לדיון בבקשת פשיטת הרגל מוזמנים החייב, נושיו והכונס הרשמי.

פשרה או הסדר

בכל שלב משלבי הליך פשיטת הרגל, ואף בטרם מתן צו הכינוס, רשאי החייב להציע פשרה או הסדר עם נושיו. פשרה או הסדר שאושרו על ידי בית המשפט עשויים להביא את הליכי פשיטת הרגל לסיומם.

שלבי ביניים

במועד שבין מתן צו הכינוס לבין המועד שנקבע לדיון בבקשת פשיטת הרגל (כ-6 חודשים) מכנס הכונס הרשמי אסיפת נושים ראשונה בה הנושים יביעו עמדתם באשר להמשך הליך פשיטת הרגל ובאשר לדרך הטיפול הראויה בנכסי החייב. במידה והחייב הציע פשרה או הסדר, הנושים ישקלו אם ברצונם לקבל את הפשרה או ההסדר.

במהלך תקופה זו מקיים הכונס הרשמי חקירה מקיפה בעניינו של החייב לשם הגשת חוות דעתו לבית המשפט, לקראת הדיון בבקשת פשיטת הרגל. לצורך החקירה רשאי הכונס הרשמי לזמן את החייב להתייצב במשרדו כדי לחקור במצב עסקיו וחובותיו, ומחובתו של החייב להתייצב לחקירה. כן מוסמך הכונס הרשמי, לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לענייני החייב, מכל אדם שיש יסוד להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו ו/או בידיעתו.

במידת הצורך רשאי הכונס הרשמי לפנות לבית המשפט בבקשה לערוך חקירה פומבית של החייב על מנת לקבל גילוי מלא ושלם של העובדות הנוגעות להתנהגות החייב, עסקאותיו ורכושו. בחקירה הפומבית רשאים בית המשפט, הכונס הרשמי, הנאמן (אם נתמנה כזה) וכן כל נושה שהגיש תביעת חוב, לשאול את החייב בדבר:-

1.                עסקיו;

2.                נכסיו ונכסי בני משפחתו;

3.                התנהגותו וסיבות כישלונו.

כ-15 ימים לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת פשיטת הרגל, מגיש הכונס הרשמי לבית המשפט את חוות דעתו, בה הוא מפרט את ממצאי החקירה שניהל ואת הערכתו בדבר הנסיבות שגרמו למצבו של החייב, הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו, אם ננקטו, ואת החלטות הנושים באסיפותיהם.

כן מחווה הכונס הרשמי דעתו בדבר יכולתו של החייב לפרוע את חובותיו, ובדבר ההליכים שיש לנקוט כלפיו.

הדיון בבקשת פשיטת הרגל

לדיון בבקשת פשיטת הרגל, מוזמנים החייב, נושיו והכונס הרשמי. בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, רשאי בית המשפט להחליט אחד מאלה:

1.                   להכריז בצו שהחייב פושט רגל;

2.                    לדחות את הבקשה אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;

3.                    לקבוע כי מיד לאחר הכרזת החייב פושט רגל יינתן לו הפטר לאלתר;

4.                    לדחות את מתן ההחלטה בבקשת פשיטת הרגל על מנת לאפשר לחייב להסדיר את חובותיו בדרך של פשרה או הסדר.

סיום ההליך

הליך פשיטת הרגל בא אל סיומו באחד מאלה:

1.                   ביטול ההליך עקב ניצולו לרעה על ידי החייב;

2.                   כאשר מדובר בבקשת נושה, בהעדר תועלת לנושים;

3.                   במתן הפטר לחייב, לבקשתו או לבקשת הכונס הרשמי, מכל חובותיו ברי התביעה בפשיטת רגל;

4.                   ביצוע הצעת הסדר מטעם החייב שאושרה בידי בית המשפט.

צו ההפטר פוטר את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, למעט :

1.                   חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

2.                   חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה;

3.                   חבות לפי פסק דין לחובת פושט הרגל בתובענת מזונות.

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il    

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה ליתן דעתו לשאלה באם חלה על חשוד בביצוע עבירה פלילית, החובה לציית לצו שיפוטי המורה לו למסור מסמכים הנמצאים ברשותו, או שמא עומדת לו "זכות השתיקה" אשר במסגרתה רשאי הוא שלא למוסרם?

המשיב בפסה"ד ברע"פ 8600/03 פורסם תק-על 2003 (4), 448, הנו גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, אשר נדרש על פי צו משטרתי שנמסר לו בעת שנחקר בחשד לעבירות שונות, למסור מסמכים לידי המשטרה הנוגעים לפעולות מסויימות בחשבונות הבנק שלו, לרבות מסמכים הקשורים לחברות שונות ששמן נקשר בפרשה. כל זאת לאור העובדה כי לא ניתן היה לערוך חיפוש בביתו של אביו עימו הוא התגורר דאז, מפאת חסינותו של ראש הממשלה.
 
המשיב פנה אל בית משפט השלום בטענה כי כחשוד עומדת לו הזכות להמנע ממסירת המסמכים , הנכללת בזכותו לשמור על שתיקה ולהמנע מהפללה עצמית. בית משפט השלום דחה את הבקשה והורה למשיב למסור את המסמכים למשטרה. המשיב ערר על ההחלטה דנא בפני בית המשפט המחוזי אשר קיבל את הטענה כי אי מסירת המסמכים נכללת בזכות החשוד לשמור על שתיקה , וקבע כי זכות השתיקה הנה זכות מוחלטת להבדיל מחיסיון מפני הפללה עצמית בלבד, המוקנית לעדים. לפיכך קבע המחוזי כי אין המשיב מחוייב במסירת המסמכים למשטרה.
 
המדינה ערערה על החלטה זו ומכאן הבקשה לבית המשפט העליון. טענת המדינה בפני בית המשפט העליון היתה, כי לא קיימת למשיב כחשוד זכות שתיקה מוחלטת לגבי המסמכים האמורים אלא רק הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית. בעוד שלנאשם יש זכות במשפטו לשתוק, לא עומדת אותה הזכות לחשודים ולנחקרים כעדים אלא רק כשהתשובה עלולה להפלילם.
 
לאור האמור, סעיף 47 לפקודת הראיות, אשר עניינו מסירת מסמכים וראיות, הוא סעיף העוסק בחיסיון מפני הפללה עצמית ומשכך, על בית המשפט לעיין במסמכים ולקבוע האם הם עשויים להפליל את המשיב אם לאו, ואם לאו, להורות על מסירתם למשטרה, כך שניתן יהא להשתמש בהם כנגד אדם שלישי ולא כנגד המשיב.
 
לטענת המדינה חיזוק לטענה זו יש בכך שהמסמכים בהם עסקינן הם מסמכים חיצוניים ואובייקטיביים במובן זה שאין בהם כל מרכיב של עדות מצד המשיב. בנוסף טענה המדינה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות של הוצאת הצוים למסירת המסמכים אשר אינם עניין שבשגרה וזאת לאור המניעה מלבצע חיפוש בבית המשיב (שהוא גם בית ראה"מ), ועל כן יש להעתר לאמור בצו על מנת שתתקיים הדרך היעילה בניהול ההליך.
 
עמדת המשיב הנה כאמור כי בנוגע למסמכים עומדת לו לא רק הזכות לחיסיון אלא גם הזכות לשתיקה מוחלטת, קרי לסרב למסור את המסמכים ושלא לקיים את הצו כלשונו. עצם אזהרת המשיב בחקירתו כי אין עליו חובה לומר "דבר", כוללת לטעמו גם כי אין עליו החובה למסור דבר.
 
בית המשפט העליון דן בסוגייה ובפסק דין מפי כב' השופט אור נקבע, כי זכות השתיקה אמנם אינה משתרעת כלל על מסירתם של מסמכים אשר חשוד נצטווה למוסרם, אך עומדת לו הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית בעניין המסמכים. בית המשפט סוקר את הטעמים העומדים ביסודה של הזכות מפני הפללה עצמית, ובהם מניעת מצב של חולשתו של נחקר את מול חוקריו שתביאו למסור הודאות שוא, והעובדה שההליך הפלילי הנו אדברסרי במובן זה שעל התביעה לגייס ראיות ולא על החשוד לספקן.
 
טיעונים והגיון זה אינם עומדים כאשר מדובר במסירת מסמכים מכוח צו שיפוטי, שאז יש לחשוד די זמן להיוועץ בסניגור ולפנות לערכאות משפטיות. בנוסף, מדובר בראיות אובייקטיביות ולא בעדותו של החשוד. התוצאה שמסמכים אשר בידי החשוד, הגם אם אין בהם כדי להפלילו, לא יגיעו לידי המשטרה הנה תוצאה לא הגיונית שתסכל את ערך הירידה לחקר האמת.
 
אי קיומו של צו שיפוטי למסור מסמכים כמוהו כסיכול פעולה חקירתית של המשטרה. אין עסקינן בראיות שעל החשוד לייצר ולמסור כי אם בראיות קיימות ועל כן אין לאפשר את אי קיום הצו. בנוסף, בעת שחלה על החשוד החובה למסור מסמכים, אין בצד חובה זו גם חובה למסור גירסה, והוא רשאי בעניין זה לשמור על זכותו לשתוק.
 
בנוסף, לדעת בית המשפט לא קיימת לחשוד הזכות לסרב למסור מסמכים באופן גורף, גם אם אין בהם כדי להפלילו. בחוק האמריקאי אותו משווה בית המשפט לסיטואציה שבענייננו, נקבע למשל כי גם הזכות להימנע מהפללה עצמית אינה חלה על מסמכים אלא רק על הודעות החשוד בעל פה. כך גם במשפט הקנדי.
 
המסקנה מכל האמור הנה שעל המסמכים חל רק החיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות. בית המשפט אינו יכול לקבל התעלמות של חשוד מצו שיפוטי, ועל חשוד המעונין לצאת כנגד צו שיפוטי לפנות אל בית המשפט.
 
בית המשפט אליו פונה חשוד בעניין זה חייב לערוך שתי בדיקות:
 
הראשונה - האם קיימים מסמכים שבהם אין חשש להפללה עצמית ולגביהם מחויב החשוד למוסרם. מסמכים בהם קיים החשש, על בית המשפט לבחון האם ראוי להעניק בהם לחשוד בנסיבות העניין חיסיון כך שיובטח לחשוד כי אלו לא ישמשו כראיה נגדו בהליכים משפטיים בעתיד.
 
השנייה - על בית המשפט לערוך הבחנה בין סוגי המסמכים האמורים - בענייננו מדובר במסמכים שלא נוצרו על ידי המשיב , אלא במסמכים אובייקטיביים, שאזי הנטייה הנה לראות בהם כאלו שאינם חוסים בחיסיון.
 
הסמכות להעניק חיסיון למסמכים מסורה לבית המשפט ולו בלבד, בין אם מדובר על מסירת עדות במהלך דיון משפטי ובין אם במהלך חקירה, על ידי צו.
 
לאור האמור לעיל, בית המשפט העליון מקבל את ערעור המדינה, ומשיב את הדיון לבית משפט השלום לשם עיון במסמכים אותם נדרש המשיב למסור וייקבע באם חל עליהם החיסיון מפני הפללה עצמית, אם לאו.


רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל':        03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל':        04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il

בית מחוקקים טוב הינו כזה אשר מגיב בזמן לשינויים, ומתקן הוראות חוק אשר נמצאות כגורמות חוסר צדק או אבסורד.

כך למשל בעניין השיקים החוזרים במלחמת לבנון השנייה; כידוע, בתקופת הלחימה הפסיקו חיי במסחר בצפון כמעט לחלוטין, ואזרחים רבים אף נאלצו לעזוב את מקום עבודתם ולהתגייס באופן מיידי לשירות מילואים. בשל המצב נפגעה פרנסתם (לרובם בטווח המיידי, ולחלקם – עד כדי קריסת עסקיהם), ולרבים מהם "חזרו" שיקים.

נזכיר כי חוק שיקים ללא כיסוי קובע כיום כי מקום בו סורבו יותר מעשרה שיקים בחשבון בנק של לקוח בתקופה של שנה, החשבון הופך לחשבון מוגבל , ובהתאמה, בעליו הופך ללקוח מוגבל.

בשל כך, ניתן להבין את עגמת הנפש אשר נגרמה לרבים, על לא עוול בכפם, עת הוגבל חשבונם בתקופת הלחימה משום שלא היתה בידם כל הכנסה, והשיקים בהם השתמשו לתשלום - סורבו. בדיוק בשל כך העבירו בימים אלה, חברי הכנסת, הצעת חוק בקריאה טרומית, הקוראת לתת סמכויות לשר המשפטים ולמפקח על הבנקים לקבוע בהליך מהיר סייגים לתחולת החוק בעיתות חירום, וכן לאפשר, במקרה הצורך, פנייה אל בית המשפט בבקשה לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, גם אם מקור הסירוב לכיבוד השיק נובע בשל נסיבות מיוחדות שעניינן פעולות איבה או מצב חירום.

ונבהיר, הצעת החוק אינה מבקשת לקבוע כי במצב חירום יכובד כל שיק, אלא, ההצעה מנסה בסך הכל לשנות את המצב הקיים במובן זה ששיקים אשר סורבו אך בשל "מצב החירום", לא יכנסו למניין עשרת השיקים אשר הופכים את החשבון למוגבל.

לדעתינו, הצעת התיקון לחוק הינה מידתית נכונה וחשובה (שלא לומר – מתבקשת), שכן יש בה כדי לתת מענה יעיל ואנושי לרבים אשר נפגעים פעמיים (לפחות) בעיתות חירום: פעם אחת ברמה הנפשית ופעם נוספת ברמה הכלכלית.

לנו נראה כי אין כל סיבה בגינה לא ימשיכו חברי הכנסת לעשות שימוש מבורך בכוח אשר הועמד לידיהם, ויכניסו את הצעה זו לספר החוקים בהקדם האפשרי.

כעת, כל שנותר לנו לקוות הוא כי גם כאשר יסתיים הליך אישורו של תיקון זה, הרי שלא נאלץ להשתמש בו לעולם.




רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
eli-doron@taxlawyers.co.il